למה אנחנו חוזרים שוב ושוב לאותם דפוסים
הדפוס שלך לא בא להעניש אותך - הוא נבנה כדי להגן עליך. הבעיה: הוא ממשיך להגן, גם כשאין יותר ממה. איך מזהים אותו, ואיך באמת מפרקים.
אם אתם קוראים את זה, יש סיכוי טוב שיש לכם דפוס. לא במובן השלילי - במובן הפיזי. תגובה אוטומטית שמתבצעת לבד, בלי לחשוב, גם בלי לרצות בה.
לדוגמה: כל פעם שמישהו מבקר אתכם, אתם מיד מתנצלים - גם כשברור שהצדק איתכם. או: כל פעם שמתחילה מערכת יחסים שמרגישה טוב, נמצא בה פגם. או: בכל פעם שצריך להגיש משהו, זה נדחה לרגע האחרון.
זה לא אופי. זה לא חולשה. זה דפוס.
למה הדפוס נוצר בכלל
אי שם בילדות גיליתם משהו. שכשמתנצלים - הריב נגמר. שכשמבקרים את עצמנו לפני שאחרים יבקרו - נחסך כאב. שכשדוחים - נחסכת האפשרות להיכשל.
הדפוס הזה עבד. הוא היה הגיוני. הוא הציל אתכם מכאב.
הבעיה: הוא נשמר. ועכשיו, בבגרות, הוא מופעל במקומות שהוא כבר לא נחוץ בהם - ושכבר לא משרתים אתכם.
למה זה כל-כך קשה לעצור
יש שלוש סיבות שדפוסים כל-כך קשים לפירוק:
1. הם אוטומטיים. עד שמזהים שהדפוס הופעל, כבר עברה דקה. אי אפשר לנצח אוטומט בכוח רצון.
2. הם מרגישים נכון. הגוף התרגל אליהם. ההתנצלות, הביקורת העצמית, הדחייה - מרגישות כמוך. לעצור אותן מרגיש כמו לעצור את עצמך.
3. תובנה לא משנה אותם. אפשר לדעת בדיוק למה זה קורה - ועדיין לעשות את זה. כי הבנה היא בקליפת המוח. הדפוס יושב במקום עמוק יותר.
למה NLP עובד דווקא כאן
NLP לא מנסה להבין למה הדפוס נוצר - הוא עובד ישירות איך לעצור אותו. הטכניקה היא בערך כזאת:
- מזהים את הטריגר - הרגע המדויק שבו הדפוס מתחיל
- מאתרים את התחושה הפיזית - איפה בגוף זה מתעורר
- מחליפים את התחושה במשהו אחר, ספציפי, ממוקד
- חוזרים על זה כמה פעמים עד שהמוח לומד את הקישור החדש
זה לוקח, בממוצע, 3-5 פגישות לכל דפוס.
מה אפשר לעשות עכשיו, היום
עוד לפני טיפול: תתחילו לקרוא לדפוס בשם. במקום "אני בן אדם כזה ש..." תגידו "יש לי דפוס של...". ההפרדה הזאת - בין מי שאתם לבין מה שאתם עושים - היא הצעד הראשון. ומרגע שעושים אותה, אי אפשר לחזור אחורה.
גלית לן
מאסטרית NLP · 15+ שנות ניסיון
מתחברים למה שקראתם? אשמח לשמוע מכם.
שיחת היכרות · 15 דק׳ חינם