למה כל-כך קשה להגיד "לא" - ואיך מתחילים

מישהו מבקש מכם טובה. אתם כבר עמוסים עד מעל הראש, היומן מפוצץ, ובפנים יש "לא" ברור לגמרי. ומהפה יוצא "כן, בטח, אין בעיה". רגע אחרי - עולה כעס קטן. לא עליו. על עצמכם.

אם הסצנה הזאת מוכרת, אתם ממש לא לבד. זו אחת התלונות הכי שכיחות שאני שומעת בקליניקה - מנשים, וגם מגברים. "אני פשוט לא מצליח/ה להגיד לא."

ואני תמיד עונה אותו דבר: זה לא שאתם לא יודעים איך. זה שמשהו בתוככם עוד זוכר שפעם, להגיד "לא" היה מסוכן.

הקושי להגיד "לא" הוא לא חוסר באסרטיביות. הוא דפוס הישרדות ישן שעדיין עובד שעות נוספות.

איפה למדנו להגיד "כן"

אף אחד לא נולד מרצה. את זה לומדים, בדרך כלל מוקדם מאוד.

ילד שגילה שכשהוא נחמד, מסכים ולא עושה בעיות - מקבלים אותו יותר. ושכשהוא מתנגד, כועסים עליו או מתרחקים. המוח הקטן הזה עשה חשבון פשוט: "אם אגיד כן, אהיה בטוח. אם אגיד לא, אני עלול לאבד אהבה."

וזה עבד. זה שמר עליכם אז. הבעיה - זה נשאר. והיום, כמבוגרים, אתם משלמים בכל "כן" מיותר על ביטחון שכבר מזמן לא בסכנה.

המחיר שאתם משלמים

"כן" אוטומטי לא נשאר בלי חשבון. הוא גובה אותו לאט:

• עייפות מתמדת - כי אתם עושים דברים שמלכתחילה לא רציתם לעשות.
• טינה שקטה - כלפי אנשים שבכלל לא אשמים. הם רק ביקשו. אתם הסכמתם.
• תחושה שאף אחד לא באמת מכיר אתכם - כי הראיתם רק את הגרסה המסכימה.
• קושי לדעת מה אתם בכלל רוצים - אחרי שנים של התכווננות לאחרים, השאלה "מה אני רוצה?" מרגישה זרה.

למה "פשוט תגידו לא" לא עובד

כל מי שאי פעם אמר לכם "תהיו יותר אסרטיביים" התכוון לטוב - ולא עזר בכלל.

כי הקושי הזה הוא לא במחשבה. הוא בגוף - בהתכווצות הקטנה שקורית בול ברגע שצריך לסרב. עד שאתם מספיקים "להחליט" להגיד לא, הפה כבר אמר כן. אוטומט לא מנצחים בכוח רצון.

לכן אנשים שמנסים "פשוט להגיד לא" מתנדנדים בין שני קצוות: או שהם ממשיכים להסכים, או שהם מתפוצצים ומסרבים בכעס - ואז מרגישים אשמים וחוזרים להסכים. אין אמצע, כי לא עבדו על המקום הנכון.

איך מתחילים - בלי מהפכה

אי אפשר לעבור מ"תמיד כן" ל"לא" חלק בן לילה. אבל אפשר להתחיל קטן:

1. קנו זמן. במקום לענות מיד, תרגלו משפט אחד: "אני אחשוב על זה ואחזור אליך." השהייה קטנה מנתקת את האוטומט - ופתאום יש מקום לבחור.
2. התחילו בסירובים קטנים. לא צריך לסרב לבוס ביום הראשון. תתחילו ב"לא, תודה" על עוד כוס קפה שאתם לא רוצים. כל "לא" קטן מלמד את הגוף שאפשר, ולא קורה אסון.
3. שימו לב לגוף. איפה ה"לא" יושב אצלכם? בבטן? בגרון? הסימן הגופני הזה הוא בעל הברית שלכם - הוא מגיע הרבה לפני שהראש מספיק להסכים.
4. הפרידו בין "לא" לבין "אני אדם רע". לסרב לבקשה זה לא לדחות אדם. מותר לכם לרצות דברים - גם כשמישהו אחר רוצה אחרת.

מה עבודת NLP עושה כאן

בקליניקה אנחנו לא עוצרים ב"תתאמנו להגיד לא". אנחנו הולכים למקום שבו הדפוס נולד:

מאתרים את הרגע - לרוב בילדות - שבו "לא" הרגיש מסוכן. חוזרים אליו בטכניקה שמאפשרת להסתכל עליו ממקום בוגר, לא מהמקום של הילד או הילדה שהייתם. מעבדים את התחושה הגופנית שנשארה תקועה. ובונים תגובה חדשה, שבה אפשר לסרב בלי הצונאמי של האשמה.

זה לא הופך אתכם לאנשים קרים. להפך - כשה"כן" נהיה אמיתי, הוא הרבה יותר שווה. בדרך כלל מדובר ב-3-5 פגישות לדפוס כזה.

מה לנסות כבר היום

בפעם הבאה שמישהו מבקש משהו, ואתם מרגישים את ה"כן" האוטומטי עולה - עצרו לשנייה. רק שנייה. ושאלו את עצמכם: "אם לא היה לי פחד לאכזב אותו - מה הייתי עונה?"

לא חייבים לפעול לפי התשובה. רק להכיר בה. כי ברגע שאתם יודעים מה אתם באמת רוצים - כבר התחלתם לצאת מהדפוס.