כוח ההקשבה: למה כולנו יודעים את זה ואף אחד לא עושה את זה

"הצד השני פשוט לא מקשיב לי" - זה אחד המשפטים הכי נפוצים שאני שומעת בקליניקה. מנשים, וגם מגברים.

ורוב הפעמים, כשאני מציבה את אותה השאלה לבן או בת הזוג, התשובה היא: "מה זאת אומרת? הרי אפשר לחזור על כל מה שנאמר, מילה במילה."

ושני הצדדים צודקים. יש הקשבה. ואין תחושה שמקשיבים. כי יש שני סוגים של הקשבה - והם לא אותו דבר.

הקשבה טכנית: לקלוט מידע

• לקלוט שיש לך מפגש עם חברים ב-19:00
• לקלוט שצריך לקנות חלב
• לקלוט שדודה דבורה הפסיקה לקרוא לך

זאת הקשבה מכוונת-מטרה. היא נחוצה לחיים. אבל היא לא מספיקה ליחסים.

הקשבה רגשית: לקלוט שיש כאן בן אדם

• להרגיש את ההתרגשות שלפני המפגש הזה
• להבין שדודה דבורה היא חלק גדול ממך, לא פרט מנהלי
• לראות שהיום שלך היה קשה לפני שאמרת מילה

זאת הקשבה אחרת לגמרי. היא לא מכוונת-מטרה - היא נוכחות.

למה גברים בדרך כלל מקשיבים אחרת מנשים

הכללה גסה אבל בעיקר נכונה: גברים בדרך כלל הוכשרו מילדות לפתור. נשים בדרך כלל הוכשרו לחבר.

כשמספרים לבן או בת הזוג על יום קשה בעבודה, לרוב לא מחפשים פתרון. מחפשים שמישהו ירגיש איתנו את הקושי. אבל הצד השני, כשהוא שומע "יום קשה", שומע "בעיה" ועובר ישר ל"מה הפתרון". וכמובן - זה קורה בשני הכיוונים.

זה לא אהבה פחותה. זאת שפה אחרת.

איך מלמדים בן או בת זוג להקשיב רגשית - בלי עלבון

זה מה שאני עובדת עליו עם זוגות בקליניקה. שלוש טכניקות שעובדות:

1. תצהירו על סוג ההקשבה שאתם מחפשים. במקום "למה שוב לא הקשבת לי" - "אני רוצה לספר לך משהו. לא צריך פתרון - רק שתהיו איתי בזה."

2. תנו שאלה אחת לעבוד איתה. במקום לצפות שידעו מה לשאול - "אפשר לשאול אותי איך זה הרגיש לי?" זה נשמע כמו ויתור על אינטימיות. זה הפוך - זו הזמנה לאינטימיות.

3. תנו חיזוק כשמקשיבים נכון. "תודה ששאלת" - זה משפט שמשנה התנהגות מהר יותר מכל ביקורת. כולנו לומדים מהר כשמשבחים אותנו.

מה לעשות אם זה לא משתפר

לפעמים זה לא עניין של רצון. לפעמים זה דפוס עמוק, מהבית שגדלים בו. כאן עבודה זוגית עם איש מקצוע יכולה לעשות מה שעשרים שיחות בבית לא הצליחו.

ההקשבה היא הבסיס של כל זוגיות. בלי הקשבה רגשית - אין קרבה. עם הקשבה רגשית - כמעט הכל אפשרי.