כוח ההקשבה: למה כולנו יודעים את זה ואף אחד לא עושה את זה

"אני כל הזמן מדברת אליו, והוא פשוט לא מקשיב" - זה אחד המשפטים הכי נפוצים שאני שומעת מנשים בקליניקה.

ורוב הפעמים, כשאני מציבה את אותה השאלה לבן הזוג, התשובה היא "מה זאת אומרת? אני כן מקשיב - אני יכול לחזור על מה שאמרת מילה במילה."

ושניהם צודקים. הוא כן מקשיב. היא לא מרגישה שמקשיבים. כי יש שני סוגים של הקשבה - והן לא אותו דבר.

הקשבה טכנית: לקלוט מידע

• הוא קלט שאת הולכת לפגוש את חברה ב-19:00
• הוא קלט שצריך לקנות חלב
• הוא קלט שדודה דבורה הפסיקה לקרוא לך

זאת הקשבה מכוונת-מטרה. היא נחוצה לחיים. אבל היא לא מספיקה ליחסים.

הקשבה רגשית: לקלוט שיש כאן בן אדם

• היא הרגישה שאת מתרגשת לפני המפגש עם החברה
• הוא הבין שהדודה דבורה היא חתיכה גדולה ממך, לא פרט מנהלי
• הוא ראה שהיום שלך היה קשה לפני שאמרת מילה

זאת הקשבה אחרת לגמרי. היא לא מטרת - היא נוכחות.

למה גברים בדרך כלל מקשיבים אחרת מנשים

הכללה גסה אבל בעיקר נכונה: גברים בדרך כלל הוכשרו מילדות לפתור. נשים בדרך כלל הוכשרו לחבר.

כשאשה מספרת לבן הזוג שלה על יום קשה בעבודה, לרוב היא לא רוצה פתרון. היא רוצה שמישהו ירגיש איתה את הקושי. אבל הוא, כשהוא שומע "יום קשה", שומע "בעיה" ועובר ישר ל"מה הפתרון".

זה לא אהבה פחותה. זאת שפה אחרת.

איך מלמדים בן זוג להקשיב רגשית - בלי עלבון

זה מה שאני עובדת עליו עם זוגות בקליניקה. שלוש טכניקות שעובדות:

1. הצהירי את הסוג של ההקשבה שאת רוצה. במקום "אתה לא מקשיב לי" - "אני רוצה לספר לך משהו, ואני לא מחפשת פתרון. אני מחפשת מישהו שירגיש איתי."

2. תני לו שאלה אחת לעבוד איתה. במקום ציפייה שיידע מה לשאול - "תוכל לשאול אותי איך זה הרגיש?" זה נשמע כמו ויתור על אינטימיות. זה הפוך - זה הוראה לאינטימיות.

3. תכבדי כשהוא מקשיב נכון. "תודה ששאלת" - זה משפט שמשנה התנהגות מהר יותר מכל ביקורת. גברים לומדים מאוד מהר כשמשבחים אותם.

מה לעשות אם הוא לא משתפר

לפעמים זה לא העניין של רצון. לפעמים זה דפוס עמוק שלו, מהבית שגדל בו. כאן עבודה זוגית עם איש מקצוע יכולה לעשות מה שעשרים שיחות בבית לא הצליחו.

ההקשבה היא הבסיס של כל זוגיות. בלי הקשבה רגשית - אין קרבה. עם הקשבה רגשית - כמעט הכל אפשרי.